<h1>אהל מועד שער השבת דרך א'</h1>
<h2>דף יא.</h2>
ירוש' [תענית פ"ג הי"א] אסור להתענות אפי' עד שש שעות בשבת ומתני' היא זו קודם חצות לא ישלימו אחר חצות ישלימו שכבר עבר רובו של יום בקדושה, ותענית חלום מותר בשבת וצריך לישב על אותו תענית בתענית אחר מפני שבטל עונג שבת וכך נהגו אע"פ שי"א שלא אמרו זה על תענית חלום שיותר יש לו עונג כשיתענה לפי שיתבטל חלומו ודעת רש"י והר"מ שצריך להתענות התענית הב' בא' בשבת וע"ז כת' רש"י בפ' אין עומדין [ברכות ל"א ע"ב] יתענה למחר על שבטל עונג שבת וכת' הגאון שיושב בתענית בשבת או ביו"ט שאין בו שומע תפלה אומ' ענינו קודם יהיו לרצון ואינו חותם בו שאין יחיד קובע ברכה לעצמו אלא מסיים ענינו עד בכל עת צרה וצוקה ואומ' יהיו לרצון.
<h2>דף יח.</h2>
כל מלאכה הנעשית מע"ש ונגמרת מעצמה בשבת מותר לעשותה ע"ש עם חשיכה חוץ מטחינת חיטים לתוך הריחים והטעם שאסרו ברחיים מפני שמשמעת קול ויאמרו ריחים של פלוני טוחנות בשבת ויחשבו שנתן בהם חטים בשבת, [ע"ב] ואסרו בצליית בשר בצל וביצה והדבקת פת בתנור גזירה שמא יחתה הגחלים ולא גזרו במוגמר שלא יורידוהו מפני שחושש פן יעלה בו עשן, ומותר לתת צמר ליורה מבע"י והוא שתהיה עקורה מהאש ואע"פ שהיא עקורה צריכה להיות סתומה גזירה שמא יניע הצבע בשבת. [י"ט ע"א] פורסין מצודות וטוענין הזתים בקורות בית הבד והענבים בעגולי הגת מבע"י והמשקה זב והולך מאליו כל השבת, ואע"ג דגזרינן בצליית בשר שמא יחתה בגחלים הכא לא גזרי' שמא יסחוט דהא אי נמי סחיט ליכא איסורא דאורייתא כיון שריסקן.
<h2>דף כה:</h2>
מצוה לרחוץ פניו ידיו ורגליו בע"ש בחמין.
<h2>דף נ.</h2>
ובכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתקון מפני שהוא מלבן אבל בחול ובנתר וכיוצא בזה מותר.
<h2>דף קיג.</h2>
אין מציעין המטות בשבת לצורך החול ואפי' לצורך יו"ט אבל מציעין את המטות לצורך השבת עצמה.
ובכלל כבוד שבת לא יהא מלבוש של שבת כשל חול, מי שאין לו לשנות ישלשל בבגדו כלומר שילך ובגדיו משולשלין למטה כמי שאין לו שום עסק מלאכה לעשות [ע"ב] ואסור לפסוע פסיעה גסה בשבת, ושיעור פסיעה בינונית אמה ולרוץ לבהכ"נ או לבהמ"ד מותר.
<h2>דף קיז:</h2>
ומצוה להשכים בע"ש להוצאת שבת, שלש סעודות חייב אדם לאכול בשבת עם אותה של לילה ואם ירצה משלים אותה בפירות וי"א שלשתן בפת וכן דעת הר"מ ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות אלו. וכת' הר"מ שבשלשתן צריך לקבוע על היין וצריך לבצוע על שתי ככרות וכן ביו"ט בכל סעודה שיסעוד והטעם למה צריך לאחוז בשתי ככרות כשבוצע בשבת או ביו"ט הוא משום דכתי' על המן [שמות ט"ז] לחם משנה ואינו בוצע אלא בא' דבשבת עצמו ליכא לחם משנה שכבר נאכל עומר א' ביום הו'.
נשים חייבות ג' סעודות.
<h2>דף קיח.</h2>
מי שאין לו ג' קערות לג' סעודות מותר להדיח הקערות שאכל בהם לפי שצריך לתשלום ג' סעודות ומן המנחה ולמעלה אינו מדיחן הואיל וכבר אכל סעודה שלישית דאסור לטרוח בשבת לצורך החול כלי שתייה מדיח והולך כל היום כולו.
וכת' רבי' יעקב כת' בתשובה דסעודה שלישית בצהרים סמוך למנחה גדולה נתקנה וע"כ אמרו מדיח הקערות שחרית כדי לאכול בהן בצהרים, ופורס מפה ומבדיל שאמרו [פסחים ק' ע"א] התם באקראי בעלמא הוא אבל לאכול ולשתות אחר זמן מנחה אסור משום שכרות ומפיק מגן בגאוה הוא.
<h2>דף קיח:</h2>
אמר רב יהודה אמ"ר המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנא' [תהלים ל"ז] והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך וכתי' גבי שבת [ישעיה נ"ח] וקראת לשבת עונג במה מענגו אפי' דבר מועט ועשאה לכבוד שבת הוי עונג ודוקא מי שאין לו אבל מי שיש לו מענגו לפי כבודו וממונו.
<h2>דף קיט:</h2>
המתפלל בע"ש אומ' ויכולו בתוך אתה קדשת ונהגו ג"כ לאומרו כל הקהל אחר התפילה מעומד והטעם כדי שנעיד יחד שהקב"ה ברא הכל בששה ימים וישבות בז' ויש נותן [טעם] משום שבת שחל בו יו"ט שאין מתפללין אתה קדשת.
כשם שצריך לערוך שלחנו מע"ש כך צריך להציע מטתו ולהדליק נרו דתניא כשיוצא אדם מבהכ"נ ובא לביתו ומצא שולחן ערוך ונר דלוק ומטה מוצעת מלאך טוב אומר יה"ר שיהא לשבת אחרת כן ומלאך רע עונה אמן בעל כורחו.
מע"ש צריך אדם לערוך שולחנו ואפי' אינו צריך לאכול אלא כזית ופורס מפה על הלחם קודם הקידוש ולאחר הקי' מסירין המפה העליונה ועושין כן בבקר והטעם כדי שלא יראה הפת בושתו ויהיה היין חביב עליו ויקדש עליו שמי שהפת חביב לו צריך לקדש על הפת.
במ"ש מצוה להסדיר שולחנו ללות המלך ואפי' אינו צריך אלא לכזית יש נוהגין להדליק במ"ש בשיירי פתילות של שבת לברך על האור דהואיל ונעשית בהן מצוה אחת עושין בהן מצוה אחרת, ואע"פ שבשאלתות מצריך לעשות מדורה משמן ופתילות שנשארו מנר חנוכה שאני התם שאסור להשתמש כלל לאורה.
<h2>דף קנ.</h2>
ולא ידבר אדם בשבת בעסקיו אלא יהיו דבריו בתורה וכן אסור לשאול צרכיו בשבת אבל טופס ברכות כגון זונינו פרנסינו מותר לאומרו, אע"פ שאסור לשאול צרכיו בשבת פי' שישאל צרכי פרנסתו מותר לבקש רחמים דהיינו החזירנו בתשו' שלימה וכיוצא בזה וזהו שאמרו [ויקר' ל"ד ט"ו] אסור לשאול צרכיו ולא אמרו אסור לבקש רחמים ואע"פ שהדבור בעסקיו אסור הרהור מותר ואפי' במה שצריך על העתיד בכל צרכיו.
